שואפת.

שיר היונה / שמרית אור
“גבוה
מעל המגדלים
היונה פורשת כנף,
היונה דואה במרחב
ועיניה כלות.”

 

 

גיליתי אותו במרחבי הזמן ופקחתי את עיניי בהשתאות חסרת מילים מול רוחק הראיה ובפליאה על שונות המחשבה.

[אני רוצה לשם. אני אגיע. זו הדרך וזו המטרה].

 

בחוסר הבנה על עומק ההתעקשות.

[הקושי שהדיר שינה, הפחדים, הציפיות והאכזבות.
אצלי, לא אצלו.]

 

בתקווה.

 

 

 

 

הוא יודע את הדרך. הוא טוֹוֶה אותה מחוטים שקופים של בעירה פנימית, של חזון ברור.
ומַתְוֶוה אותה גם בשבילי.

[מה שם ראית, ילדי חום העין?
חוצב דרכך
בין פסגות ההרים,
בתוך יערות עמוקים.
איך לא היססת, ילדי הקטן?]

 

 

 

 

חלומות אבודים פרשו כנף והתרחקו, תעתועי גורל תפסו מקום בדמיון ונשאו אותי במעוף איטי ומְמַסֵּךְ אל מסלול חסר מטרה, מול אופק שדועך במחזוריות כואבת של גאות ושפל.

ושפל.

 

מצולה עמוקה אספה את שולי החלום

שנגע בה

ושקע.

 

[והוא מנפץ את גבולות האפשר, וממשיך.
וממשיך.]

 

 

 

 

אני מסתכלת בעירפול אל מטרה לא ברורה, שואפת ונושפת אוויר, מרפדת את דרכי באשליית החיפוש, אבל לכודה בספקות. שכבות עמומות ורבדים נסתרים כמו גִּילְדֵי-בצל שעוטפים משהו לא מוסבר, כמו מטריושקה.

[והוא חדור מטרה, מפוקס הצלחה, בונה את עצמו כמו שריר שנקרע וגֻּבַּשׁ מחדש]

הולכת בעקבות החוטים הסבוכים, כמו ביער. בסבלנות ובשתיקה מתירה את הקשרים והדרך נגלית לאיטה ונפקחת לכל אורכה.

 

[ולומדת ממנו]

 

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט
גשם כבד עומד ליפול.

 

גשם ברכה.

 

 

אמנות ה’אין’ – שאיפה ונשימה.

 

 

פינת ההצדקה

חלומות

יצירה מוּנַעַת מחלום, מהשראה, מכוח פנימי חזק. חזק יותר מכל דבר אחר.

העברת החלום למישור המעשי, גוררת לעיתים שינויים שמנפצים את אשליית השלמות, אבל מנגישים אותו לקהל. המרווח הזה, שבין החלום למעש, יכול לאפשר את הרחבתו, גדילתו והתפצלותו לחלומות נוספים, לדרך ארוכה ומסלול מתמשך שמוֹרֶה קדימה.

ההבדל בין אמנות לעיצוב הוא הגשר שבין החלום למעש.

 

קריאת כיוון

הצבת מטרות היא כלי מוכר באימון, לרוב פורטים אותן למטרות קטנטנות כדי שנוכל לחוות הצלחות, כדי שנוכל לא להיבהל מהדרך ולמטרות אלו אנחנו מחברות אסטרטגיות פעולה ש״אמורות״ לעזור לנו. המטרות מובילות לעבר נקודת האופק המתעתעת, סוג של חלום אוטופי שמוּנָע ומוּאֲבָס באמונות הרבות שטבועות בתוכנו. אמונות שנולדו מהמרחב שסובב אותנו – מרחב חברתי, משפחתי ואישי, מרחב רב-דורי ובין-דורי, והן אלו שהופכות את החלום ליעד שנחווה על ידינו כפרקטי אבל מרגיש לעיתים כסיזיפי.

הדרך להגשים את החלומות מתחילה בחיבור עצמי, בדיקה והבנה אמיתית של החלום, של החלום שלי. היכן הוא נולד, מה הצורך שעומד מאחוריו, עד כמה הוא שלי ומתי הוא מושפע מאחרים. החיבור אל עצמי יאפשר לי להבין את הדרך, למצוא את אסטרטגיות הפעולה המתאימות ביותר.

ולהצליח.

 

 

גם לך יש חלום? מהו? ואיך את בונה את דרכך אליו? עם מטרות מעשיות-נקודתיות או בעירפול לא ברור? ומה קורה כשהמציאות מתנגשת בחלום?

אשמח לקרוא, התגובות שלכן/ם מרתקות אותי.
אשמח גם לשיתופים.

גית.