Meydale_Blog-header_yaldati_2000
מיידעלע עיצובים
  • על הבלוג
  • עכשיו אני
  • ילדתי שלי – הבלוג
  • אמנות ה’אין’
  • מיידעלע עיצובים
  • דברו איתי
  • על הבלוג
  • עכשיו אני
  • ילדתי שלי – הבלוג
  • אמנות ה’אין’
  • מיידעלע עיצובים
  • דברו איתי
מיידעלע עיצובים
  • על הבלוג
  • עכשיו אני
  • ילדתי שלי – הבלוג
  • אמנות ה’אין’
  • מיידעלע עיצובים
  • דברו איתי
  • על הבלוג
  • עכשיו אני
  • ילדתי שלי – הבלוג
  • אמנות ה’אין’
  • מיידעלע עיצובים
  • דברו איתי

על מסיכות וחגים

20 במרץ 2018

מאחורי הגדר הלבנה / שלמה גרוניך
״מאחורי הגדר הלבנה
האנשים לא יודעים
אין להם מושג מי חי
ואם בכלל
מאחורי הגדר הלבנה
האנשים לא יודעים״

 

 

כנגד ארבע מסיכות-אדם כתבתי הפעם. הבחירות המודעות שלנו ואלו שלא.

 

 

מסיכת החוכמה

 

יודעת.

 

יודעת הכל. יש לה תשובה, חקרה-בדקה-מצאה-חיברה. היא חייבת לדעת.

שלא תיתפס בקלקלתה, במערומי תבונתה החסרה שהסתירה עד כה בהצלחה גדולה, באמונה היוקדת שאם היא לא תדע אז העולם יתמוטט, אחרים לא יוכלו להתמודד, היא לא תוכל להתמודד.

ואז כולם יראו לה.

 

יראו שאין לה זכות. שהיא לא ראויה. יראו שהיא לא. פשוט לא.

 

מיידעלע עיצובים בוראת שליטה

 

 

 

מסיכת הרוע

 

כשמכאיבים, אז מכאיבים בחזרה.

 

מתוך מצוקה וכאב נולד האגרוף הדמיוני והתווספה לו מסיכת הרוע. מחול הכלבים המטורף מסתחרר ומנסה לפרוץ בכח את דלתות הלב הסגורות בקפידה, בהתקף של שיגעון גואה-פוצע-הודף.

אם היא תעצור לרגע, תחשוף את בטנה הרכה לרוצחי הנפש המאיימים ותחדל.

 

היא בסך הכל שומרת על עצמה.

 

מיידעלע עיצובים בוראת התגוננות

 

 

 

מסיכת התמימות

 

ילדה בתחפושת.

 

צפה בנהר געגועים טהור ונוסטלגי למשהו שאולי היא בכלל לא מכירה, לתחושת הערסול שעטפה אותה עוד לפני שנולדה, להבנה הפשוטה שכולם טובים וכולם תורמים וכולם רוצים.

ופותחת את ליבה.

שוב   ו ש ו ב    ו  ש  ו  ב.

 

ונפגעת.

 

מיידעלע עיצובים בוראת אמונה

 

 

 

וזו שאינה יודעת לשאול

 

היא שותקת, זו דרכה בעולם.

 

להיאלם. לבחור שלא במודע בחוסר הנוכחות, בלא להשמיע הגה. להסתתר מבלי לחצות את סף הבדידות העוצר כגדר זכוכית מטעה, אל עבר העולם שמאפשר חיבור.

חיבור שעלול גם לפצוע.

היא למדה, מניסיונה, שכשהפתח נוצר גם הכאב יכול להיכנס וחסמה את הגישה. יושבת שפופה, מכווצת ונצמדת אל קירות הצינוק הבטוח, סוגרת בקפידה את שער הכניסה הכבד אל עולמה העשיר.

 

ושותקת.

 

מיידעלע עיצובים בוראת דממה

 

 

 

אמנות ה’אין’ – ה׳יש׳ מפחיד. נסתיר אותו.

 

 

פינת ההצדקה
נִרְאוּת

עיצוב זו בָּבוּאָה של המציאות. לעיתים זו בבואה שהתייפתה לה, שהתאימה עצמה למקובל בשוק, לנורמות השונות.

חשוב לי למצוא את המהות שמסתתרת מאחורי המסיכות השונות שהעסקים והחֲבָרוֹת עטו, את הערכים שמניעים אותם, את האמת הפנימית שגרמה להם לצאת לעולם ולהביא את עצמם בלב פתוח ולומר – הביטו, העסק הזה הוא אני… מוזמנות/ים להכיר, להתרשם ולקנות.

לבוא כחומר גולמי עלול לפספס את כל אלו שלא יודעים לראות מעבר לו. הגְּדֻלָּה בעיצוב מותאם, נכון ומחבר הוא להעביר את האמת הבסיסית ולהנגיש אותה לקהל.

 

הִסְתַּתְּרוּת

כשאנחנו מרחיקות את עצמנו מהסובבים אותנו, אנחנו מאבדות את החיבור שלנו גם עם עצמנו. המסיכות שעָטִינוּ במהלך השנים, נולדו כתוצאה מהתנסויות ומלמידה פצועה ופוצעת. תילי תילים של מעשים, שלנו ושל אחרים, שהפכו את מה שטהור וזך לעכור ובלתי ניתן למעבר, בלתי ניתן למגע. הפכנו לבודדות, לכמהות לחיבור ושותפות, אך הודפות את הנסיונות בשם המסיכה.

הסתכלות פשוטה, אמיתית, ללא נשיאת תרמילי הכאב העצומים ולו רק לרגע אחד קצר, יכולה להתחיל תהליך של חיבור מרגש.
חיבור אל עצמנו, אל מה שבאמת חשוב. ומשם החוצה אל העולם.

 

“גם מסע בן אלף פרסה מתחיל תמיד בצעד ראשון” (מתוך דאו דה צ׳ינג / לאו צה)

 

 

מה מוכר לך? היכן את מסתתרת? אילו מסיכות הצמדת אל עצמך, ממש כמו עור שני, במהלך השנים ומתי הן התחילו?

גית.

 

 

פוסט זה נכתב במסגרת בלוג-הופ בנושא ״כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל״, מוזמנות לקרוא את חברותי לכתיבה:

נורית בן משה – ״על 4 אחים מנהלים״

אסנת ברק – ״כנגד ארבע בנות – או אולי דווקא בעד?״

יונית צוק – ״4 האחים בהגדת הבלוגינג״

אסנת חן – ״חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול״

מאיה פולק – ״ארבעה בנים ואמא״

ריבי לוי הולצמן – ״ארבע בנות ומוזה אחת״

עינב קנלו – ״כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, וכל אחד התבונן במציאות אחרת״

לילך שוסטר – ״ארבע האחיות״

אורטל הר-פז – ״מה לי ולאוכל בריא, ואיך כל זה קשור לארבעת הבנים בהגדה״

ויקי גורשטיין – ״על ארבעת האחים במטבח הלטיני״

 

 

Facebook Comments

פורסם ב: ילדתי שלי - הבלוג תגיות: NVC, אמונה, הסתתרות, התגוננות, חוכמה, חכם, מסיכות, ניראות, פורים, פסח, רוע, רשע, שאינו יודע לשאולֿ, שליטה, תם, תמימות, תקשורת מקרבת
« הקודם
הבא »
הצטרפו אלי למילים נוספות…

ערבוביה של מחשבות, יצירה, שירים, קצת תקשורת מקרבת ובעיקר הקשבה.
זאת אני.
דרך נוספת, חדשה, תוהה ומתלבטת. כזו שמעריכה את משמעות, אחריות וכובד הגיל ויכולה לשחק איתו, כזו שיכולה להסתכל ברוגע על מה שקורה בחוץ ובפנים ולומר "זה שלי וזה בסדר".
וזה הבלוג.

 

מוזמנות/ים להתרשם מעבודותי באתר:

הסטודיו של “מיידעלע עיצובים”

ובפייסבוק:

‏מיידעלע עיצובים / עיצוב גרפי ובניית מותגים‏
שמחות קטנות של יום חולין

הפלייליסט של ‘ילדתי שלי’


לוח הפינטרסט של ‘מיידעלע עיצובים’


פוסטים אחרונים
  • אבני דרך
  • הסמוי
  • מסע הדורות
בלוגים שמרגשים אותי

שירה אכילה
קווים ונקודות
tamariandme.com
אורית גידלי
קפה ויפה
my lovely mess
ואן דר גראף אחותך
עיר – כפר ומה שבינהם
חינוך מואר

שעות עבודה ומיקום גאוגרפי

זמינות טלפונית – א’-ה’ 08:30-16:00

זמינות במיילים ובוואצאפ גם מעבר לשעות העבודה

הסטודיו נמצא בבאר יעקב, אך עובד עם לקוחות בכל רחבי הארץ ובחו”ל. אפשרות לפגישות באזור המרכז או אונליין.

יצירת קשר

מיידעלע עיצובים

טלפון: 054-4588-887
דוא״ל: hagit@meydale.co.il

הצטרפו אלי למילים נוספות…
ניתן למצוא אותי גם כאן
  • Facebook
  • LinkedIn
  • Pinterest

אני עושה מאמץ להנגיש את האתר,
אם מצאתם ליקוי אנא פנו אלי.

מיידעלע עיצובים - © כל הזכויות שמורות
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס