הסמוי

פגישה חצי פגישה / רחל
״אף סכר שכחה
בניתי לי מגן
הנה היה כלא היה.
ועל ברכי אכרע
על שפת אגם סואן
לשתות ממנו לרויה.״

 

 

בפער שבין המסיכה לבפנוכו של הפְּנִים, בונה לו יצור קטן עולם משלו, עולם צבעוני בשחור ולבן.

מול גלים גואים וחסרי שליטה, הוא דואג לשמור על תעתוע. 

הוא מוגן וחבוי. 

 

עומד דרוך כעל הר נבו, מוכן לפעולה.

ושותק.

 

 

 

 

הוא בונה בקפידה מעגלי דמעה שקופה
הוא קשוב

 

הוא פורץ את דרכו
דרכם
עוצר
בעדו

 

וחוזר.

 

 

 

 

אל עצמו.

 

 

 

 

ללא יכולת הגנה הוא נמלט. ממהר. מסתתר. זוחל כסוּמָא ומחפש את רַכּוּת הימים שעוד יבואו, שידריכו באפילה ככוכבים רחוקים, שיהיו רחומים. משאיר אחריו משיחות מכחול מדומיינות, צבעוניות, זוהרות בנֹגַהּ העולם אבל לא רואה אותן.

הוא מוצף.

 

 

אמנות ה’אין’ – חציית ים סוף.

 

 

פינת ההצדקה

הֶרְגֵּלִים

זה העסק שלי, אני יודעת איך לנהל אותו, אני כבר מנוסה ורגילה.

האמנם? ואם רגילה, אז זה אומר שזו הבחירה הנכונה? ואם השתניתי במהלך השנים? ואולי מה שהתאים לי בראשית דרכי, כבר לא מתאים לי היום? ואולי אפילו פוגע? האימרה הידועה ש״לא מחליפים סוס מנצח״ לא תמיד נכונה לנו ולא תמיד תורמת להתפתחות האישית והעסקית שלנו. יכולות הבדיקה החוזרת והתמידית, ההקשבה והבחירה הן אלו החשובות גם בעסק.

 

על העיוורון

מהו הקו המחבר בין פקיחת עיניים אל החוץ ובין הסתכלות עמוקה? מהי נאמנות פנימית ומהי בריחה מהתמודדות? ומתי הסתתרות מאחורי מסיכות מֵיטִיבָה איתנו ומתי עוצרת בעדנו?

בהסתכלות דרך עיניי התקשורת המקרבת על הצרכים המניעים אותנו, נגלה שכל אסטרטגיה שאימצנו וכל דפוס שהתקבע נועד להגן עלינו וכמה טוב שכך. לאחר שנבין את זה, נוכל לתהות מחדש האם זו הדרך המתאימה לנו ולבחור האם להמשיך או לשנות מתוך חמלה גדולה לעצמנו.

 

 

עד כמה את שומרת אמונים להרגלים ותיקים? כמה אתה מסתתר מאחורי דפוסי התנהגות שהתקבעו? וכמה ההתבוננות שלנו על קבעונות התנהגותיים של הדור הבא קשה לנו? ומה קורה כשמבט מבחוץ, הורי ואוהב רואה את זה כפגיעה עצמית?

אשמח לקרוא, התגובות שלכן/ם מרתקות אותי.
אשמח גם לשיתופים.

גית.